<h1>סמ"ג לאוין סימן רע"ט</h1>
<h2>דף פד:</h2>
ובשבת פרק ר' עקיבה בשמעתין דערוגה גבי חמשה בשיתא לא ינקי אבל פחות משיתא ינקי פירש רבינו שלמה שם (ד"ה ואחת) ואף על גב דלעניין כלאים היכרא בעלמא בעינן דלא חיישינן ליניקה אפילו בכלאי הכרם כדתנן (ב"ב כ"ו א') היה גדר בינתים זה סומך לגדר מכאן וזה סומך לגדר מכאן אף על פי שיונקין מתחת הקרקע וכל שכן גבי כלאי זרעים דלא חיישינן ליניקה כדתנן גבי ראש תור לקמן בשמעתין מיהו הפרשת זרעוני גינה דלא להוו ערבוב ליכא היכירא בפחות משיעור יניקה.
<h2>דף פה.</h2>
שנינו בפ"ג (דכלאים מ"א) ערוגה שהיא ששה טפחים על ששה טפחים זורעים בתוכה חמשה זרעונים ארבע בארבע רוחות הערוגה ואחד באמצע, כתב רבינו משה (כלאים פ"ד הל' ט') מרחיק בין כל מין ומין כמו טפח ומחצה כדי שלא ינקו זה מזה אבל יתר על ה' מינין לא יזרע אף על פי שמרחיק ביניהן לפי שמינין הרבה בערוגה כזו הרי הן כנטועין בערבוביא, גם רבינו שמשון פירש בפירושו לזרעים (שם וע"ש) שאין צריך להרחיק כי אם טפח ומחצה בין מין ומין כדי שלא ינקו זה מזה ואף על גב דתנן בפרק לא יחפור (ב"ב י"ז א') מרחיקין הזרעים מן הכותל ג' טפחים דווקא זרעים אבל ירקות שאנו מדברין (בו) [בהן] כאשר יתבאר די להם בטפח ומחצה ומותר, במה דברים אמורים בערוגה שהיא בחורבה ואין שם ערוגה חוצה לה כדמפרש בפרק ר' עקיבא במסכת שבת אבל ערוגה בין הערוגות אסור שאם יזרע לכל רוח מערוגה זו ולכל רוח מערוגה שסביבותיה יראה הכל [כ]מעורב ואם הטה עלין שבערוגה זו לכאן ועלין שבערוגה זו לכאן עד שיראו מובדלין מותר, וכן אמר רב אשי שם (פ"ה ב') אם עשה תלם בין ערוגה לערוגה מותר (ע"פ הל' י' שם ע"ש), ואסור לזרוע חוץ לערוגה בלא תלם ובלא נטייה ואפילו כנגד הקרנות של ערוגה שאין בה[ם] זרע גזירה שמא יזרע ד' מינין בד' זויות הערוגה ויזרע מינין אחרים חוצה לה כנגד הזויות ונמצא הכל מעורב (שם הל' י"א). אמנם רש"י פירש שם (שבת פ"ד ב' במשנה) שצריך שלשה טפחים בין מין ומין טפח ומחצה לכל אחד ואחד שלא תתערב יניקת מין זה ביניקת מין אחר, וגם רבינו יצחק קבל מרבינו יעקב כן, והא לך לשונו כדברי רב [קיימא לן] שהם עיקר באיסורין לגבי שמואל שחולק עליו, (מכאן תו"ד התו' מד"ה אמר עד סוף הסוגיא) אמר רב ערוגה בחורבה שנינו ועלה על דעתו עתה שאינו ממלא כל הרוח אלא באמצע רוח מזרחית זורע טפח ושלשה חומשין ממין אחד ומניח שני טפחים וחומש חרב לצד צפון וכן שני טפחים וחומש חרב לצד דרום וכן לכל רוח ורוח מין אחד ואין זרעוני המין שברוח מזרחי יונקים מזרעוני המין שברוח צפוני שמאחר שמניח שני טפחים וחומש חרב לצד הקרן רואין אותו כטבלא מרובעת של שני טפחים וחומש על שני טפחים וחומש בדוק באלכסון ותמצא ג' טפחים ושני חומשים של חומש טפח לפי חשבון כל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשין באלכסונא וזו היא שיעור הרחקה של זרעוני רוח זה לזרעוני רוח אחר, ומקשה הספר והאיכא מקום קרנות שיכול לעשות ערוגות לשם אף על פי שלא הרחיק אלא שיעור הגבולים ויש שם הרחקה גדולה שהרי בקרנו[ת] של ערוגה הוא חרב ולשם יעשה ערוגה שעכשיו יש בין זרע ערוגה לערוגה שני הגבולים של שתי הערוגות שהם שני טפחים וטפחיים וחומש על שני טפחיים וחומש חרב, ומתרץ דמה שאמר רב ערוגה בחורבה שנינו זהו בממלא הערוגה משתי רוחותיה מזרחי ומערבי וברוח צפון ודרום גרעין לכל רוח ורוח ויש עתה הרחקה ג' באותה ערוגה ואם באתה לסבבה בערוגות לא יהיו ג' טפחים בין זרעוני ערוגה אמצעית לזרעוני ערוגה של קרנות ומסיק דאפילו אינו ממלא הערוגה משתי רוחותיה צריך שתהא בחורבה גזירה שמא ימלא ומקשה הספר והלא אפילו ימלא הקרנות אין כאן עירבוב שמאחר שקרנות ערוגה אמצעית באות כנגד ריבוע אותה שסביבותיה יש שם היכירא גדולה שהן כעין ראש תור באלכסון כראש השור וניכר שאין הערוגות כאחת ומתיר שם במסכת כלאים (פ"ג מ"ב) בעניין זה בלא הרחקה שלש טפחים ומתרץ אין היתר ראש תור בדבר קטן כמו מערוגה לערוגה אלא דווקא בשדה גדולה נוהג זה ההיתר עכ"ל ומפרש שם במסכת כלאים (פ"ג מ"ג) כל מין זרעים אין זורעין בערוגה וכל מין ירקות נזרעים בערוגה, פירוש שאסור לזרוע בערוגה מיני זרעים בעניין זה מפני שהן נראין כלאים אבל מיני ירקות הואיל ואין דרך בני אדם לזרוע מהן אלא מעט מעט מותר חמשה בערוגה ששה כאשר בארנו (ע"פ רמב"ם שם הל' י"ג).
<h2>דף פה:</h2>
שנינו בפ"ב דכלאים (מ"י) הרחקה בין תבואה לתבואה בית רובע וירק בירק ששה טפחים תבואה בירק וירק בתבואה בית רובע, ובית רובע הוא כעשר אמות וחצי אמה על עשר אמות וחצי אמה, שלשה חילוקין יש בהרחקת מין זה מהרחקת מין אחר בירק כי מה ששנינו ירק בירק ששה טפחים זהו בין שתי (שורות) [שדות]. ופירש רבינו שמשון (פ"ג מ"ג ד"ה כמלא) שצריך רוחב ששה טפחים על פני כל אורך השורות, ורבינו משה כתב (כלאים פ"ג הל' י') שאין צריך רק ו' טפחים על ו' טפחים מרובעות, וכן משמע קצת לשון התוספתא (כלאים פ"ב ה"ח ע"ש) ומביאה בפרק רבי עקיבא (שבת פ"ה ב' ע"ש) עבודת ירק בירק אחר ששה טפחים בין מן האמצע בין מן הצד ורואין אותה כטבלא מרובעת, אמנם רבינו שלמה ורבינו יצחק פירשו שם (תד"ה והא) עבודת ירק בירק אחר כמה שיעור עבודתו להרחיק חברו ממנו ששה טפחים לה' זרעונים. החילוק השני בפ"ג דכלאים (מ"ג) היתה שדהו זרועה ירק ומבקש ליטע באותה שדה שורה של ירק אחר רבי עקיבא אומר אורך ו' טפחים ורוחב מלואו, פירש רבי שמשון ו' על ו' בריבוע אף על פי שאינו מפסיק על פני כל אורך השורות, ורבינו משה פירש (שם פ"ג הל' י"ב) רוחב מלואו כלומר רחבו כעומקו, ר' יהודה אומר (שם במשנה ור"ש) טפח על פני כל הגבול. ונראה שהלכה כרבי יהודה שסתם התלמוד מביא דבריו לראיה בפרק ר' עקיבא (שבת פ"ה א'). הדין הג' בערוגה שאין שם לא שדה שלם ולא שורות שלמות כי אם מעט מכל מין יכול לעשות ה' זרעונין בערוגה ששה. היה בין שני המינין גדר גבוה י' טפחים או חריץ עמוק י' טפחים או אילן שהוא מסך על הארץ זה סומך מכאן וזה סומך מכאן (ע"פ הל' ט"ו שם). במה דברים אמורים שצריך הרחקה או דבר המבדיל כשזרע בתוך שדהו אבל אם היתה שדהו זרועה חיטין מותר לחברו לזרוע בצדה שעורין שנאמר שדך לא תזרע כלאים אין האיסור אלא למי שז[ו]רע שדהו כלאים ולא נאמר הארץ לא תזרע כלאים (ע"פ הל' ט"ז שם).
